בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' עודה ואח'

החלטה

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד הנתבעים ביום 13/9/10 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמם.

הנתבעים טוענים כי מעולם לא קיבלו זימון לדיון בביהמ"ש, וכי פסק הדין ניתן מבלי שניתנה להם האפשרות להתגונן.

בתיק זה לא התקיים דיון. מסמכי התביעה נמסרו לנתבעים, ומאחר שלא הוגשה מטעמם בקשת רשות להתגונן, ניתן נגדם פסק דין במעמד צד אחד.

לבקשה למתן פסק דין צורפו אישורי מסירה מהם עולה כי מסמכי התביעה נשלחו לנתבעים לכתובתם בדואר רשום ביום 30/5/10 וכי דברי הדואר התקבלו אצלם ביום 1/6/10.

ב"כ התובע צרף לתגובתו כנספח א' את תדפיס אישורי המסירה כפי שהופיע באתר האינטרנט של רשות הדואר.

רשות הדואר מאשרת כי דברי הדואר האמורים נמסרו ליעדם ביום 1/6/10.

מבצע המסירה ציין באישורי המסירה שצורפו כאמור לבקשה למתן פסק דין, כי מסמכי התביעה נמסרו לידי הנמענים הרשומים, וחתימותיהם מתנוססות על אישורי המסירה במקום שיועד ל"חתימת המקבל".

צודק ב"כ התובע כי ההמצאה אשר בוצעה בדואר רשום מקימה חזקה כי ההמצאה בוצעה במלואה, מה גם שהנתבעים חתמו על אישורי המסירה.

ביטול פסק הדין, אם בכלל, הוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

עסקינן בתביעת בנק נגד הנתבעים, אב ובנו, להחזר יתרת הלוואה בלתי מסולקת לאחר שהם לא עמדו בתשלומיהם לתובע.

הנתבעים ביקשו וקיבלו מן הבנק התובע ביום 4/3/01 הלוואה בסכום של 316,438 ₪.

(עותק של הסכם ההלוואה, וכן עותק של מיפרט התשלומים, נספחים א'-ב' לתביעה).

הנתבעים לא שילמו את חובם, אשר הצטבר ועמד ביום 5/11/03 על סך 388,287 ₪.

התובע פתח בלשכת הוצל"פ תיק מימוש כנגד הנתבעים לשם מימוש המשכון אשר רשמו הנתבעים לטובת התובע על נכס מקרקעין בחיפה, רח' יואב 31 ב' קרית-אליעזר, חיפה.

ביום 5/2/09 נמכר הנכס ע"י ראש הוצל"פ תמורת סך של 180,000 ₪ (עותק החלטת ראש ההוצל"פ מיום 3/4/08 - נספח ג' לכתב התביעה).

לאחר מימוש הנכס נותרה יתרת-חוב העומדת נכון ליום 1/5/10 ע"ס של 469,412.20 ₪. (דף יתרת חשבון כנקוב בספרי הבנק – נספח ד' לכתב התביעה).

אשר לסיכויי ההגנה טוענים המבקשים כי הבית נמכר בלי שהתאפשר להם למצוא קונה מתאים, בסכום שאינו מתיישב עם עלותה האמיתית של הדירה, וכי לא ייתכן שלאחר ששילמו על חשבון ההלוואה סך הגבוה מ – 50,000 ₪, וקיזוז תמורת הבית, עדיין נותר סכום כה גבוה, העולה על קרן ההלוואה המקורית.

המבקשים טוענים בתצהירם כי חויבו בסכומים גדולים מאוד שאינם מתקבלים על הדעת וכי הדירה הייתה אמורה להימכר בסכום גבוה יותר שהיה מביא לסילוק החוב.

צודק ב"כ התובע כי תצהיר המבקשים הינו שטחי, סתמי וכללי מאין כמותו.